יש אחד שמפצח גרעינים ואני אוהב לפצח תעלומות

” שמואל גונן עזב תפקיד בכיר בחברת "כלל" ופרש למטבח ביתו, כדי להתמסר להמצאותיו. הוא פיתח תכשיר להצמחת שיער ... חבריו הקירחים שרצו לעשות לו טוב על הנשמה, הסכימו לחשוף את פדחתם לטובת התכשיר החדש, ומרביתם שבו אליו כעבור זמן מרוצים ושעירים “

שם העיתון: מעריב - 'סגנון' 12 פברואר 1997 מאת רותי קדוש

בימים רחוקים, לפני שההצלחה האירה פנים לממציא הפטנטים שמואל גונן, פנתה אליו אשתו המודאגת בבקשה שיעזוב "את כל העניינים האלה" ויחזור לעבודה. "אחרת", אמרה, "יזרקו על הילדים שלנו אבנים ברחוב ויצעקו לעברם שאבא שלהם משוגע". אבל השנים הוכיחו שהסבלנות משתלמת...

לפני שנים עזב גונן, בעל רקורד מרשים במשרות ציבוריות, את תפקידו האחרון כעובד בכיר בחברת "כלל"... ופרש למטבח ביתו כדי להתמסר להמצאותיו... ממציאים, כך סבורים רבים, מסתובבים בינינו וראשם בעננים. לא כך גונן. הוא איש ריאלי, היודע שעל מנת להצליח צריך אמנם לרחף עם הראש בעננים, אבל תמיד להקפיד שהרגליים יהיו נטועות היטב באדמה, "אחרת אי אפשר לעשות שום דבר"...

אצל גונן הדחף להמציא צומח בדרך כלל מצורך אישי, המשתלב עם יכולתו להסתכל על דברים אחרת, לא לקבל אותם כמובנים מאליהם ולנסות לשפר או לשנות אותם בעזרת רעיונות בלתי רגילים....

... המראה גילתה לגונן כי ראשו הולך ומקריח מכאן וגם מכאן, עקב נשירת שיער מסיבית. כגברים רבים המאבדים את בלוריתם, הוא עבר בדיקות רפואיות שהוכיחו כי אצלו הכול בסדר, והטבע פשוט עושה את שלו. אבל לא איש כגונן משלים עם המציאות כפשוטה. "סירבתי לקבל את הנשירה כגזירה משמיים". חדור אמביציה לרדת לשורשי הבעיה, הוא בדק וחקר את הנושא על כל היבטיו ("כשאני מחליט להכיר נושא כלשהו אני לומד אותו עד כלות. יש אחד שמפצח גרעינים, ואני אוהב לפצח תעלומות")...במטבח ביתו הצנוע בקרית-אונו מיין, רקח ומיצה צמחי מרפא ומצא בסופו של דבר את צירוף התמציות, שנחשב היום סוד מקצועי שמור, המצמיח שיער לקירח. "השתמשתי בצמחים שביכולתם לעורר את זקיקי השיער, ובעזרת המיקסר הביתי הכנתי את הדוגמא הראשונה לעצמי. הייתי בטוח שזה לא יזיק, ידעתי ממה זה מורכב. אמרתי "אם לא יועיל, לא יזיק". לאחר מספר שבועות פחתה הנשירה, אבל הייתי משוכנע שזה עניין פסיכולוגי, כי נורא רציתי בכך. בכל מקרה לא יכולתי לבנות תזה על דוגמא אחת בלבד".

חבריו הקירחים, שרצו לעשות לו טוב על הנשמה, הסכימו לחשוף את פדחתם לטובת התכשיר החדש, ומרביתם שבו אליו כעבור זמן מרוצים ושעירים ("אמנם עדיין לא גורילות" הוא אומר)...

הנבטים הראשונים לרעיונותיו נבטו במוחו הקודח בערי ירושלים, עת שוטט בגפו כילד באזורי הגבול המסוכנים, טעם ובחן את הצמחים השונים שנקרו על דרכו, ובאוויר החופשי של הטבע חשב כבר אז שהעתיד טמון בצמחים – ולא טעה. שכן גונן הוא בוגר הפקולטה לחקלאות... הקים את החוג להוראת צמחי מרפא לרופאים ורוקחים באוניברסיטה העברית...."אני לא מאלה שמשתמשים במילים מפוצצות ורוצים לשנות את סדרי הטבע. אני יודע שהעולם שייך לצעירים, אבל אני מרגיש צעיר ברוחי, מין ילד שעדיין לא התבגר".