תיראו מה שצמח יכול לעשות

”ההרבולוג שמואל גונן מביא ישועה (ושיער) לקרחים. התוצאות מפתיעות, העדויות נלהבות, וגונן, במקום למכור את הפטנט או לפזר זיכיונות ולצחוק כל הדרך לבנק, מעדיף להמשיך ולטפל אישית בכל פציינט“

שם העיתון: חמישים ומשהו מאי 2002 מאת אורנה פלימן

שמואל גונן הוא איש של אנדרסטייטמנט. ניכר שלא פשוט לו התמרון בין צניעותו והגינותו מטבע, לבין הצורך לשתף פעולה עם יחצ"נים ולהגן על המוניטין הטובים שיצאו לו. גונן אינו רופא, ובכל זאת הצליח היכן שרופאים נכשלו, והביא גאולה לאלפי מתקרחים ומתקרחות, ולסובלים מבעיות שיער וקרקפת.

ככל צדיק, גם מלאכתו נעשית בידי אחרים, והם עושים אותה ברצון. עודד לירם, למשל. לירם (61) בכבר נשיא לשכת איגוד המהנדסים, הגיע אל גונן לפני כשש שנים… "בהגינותו ומתוך רצון להוכיח שהעסק עובד, הוא הציע לי טיפול אישי חינם, עד שאתחיל לראות תוצאות".

התוצאות לא איחרו לבוא. ללירם הייתה כדבריו, "דלילות בפדחת" שאיימה להתפשט. "התחלתי להשתמש ברציפות במוצר של גונן, על פי הנחיותיו, ולאט לאט ראיתי איך החלה בקיעה של שיער חדש, מהפדחת קדימה, והפלומה שהייתה קודם, נעשתה עבה וסמיכה יותר. היום", הוא אומר, "המצב הרבה יותר טוב. אין קרחת, ותהליך הצימוח נמשך. אבל מה שחשוב להדגיש", הוא מבקש, "זו ההגינות של גונן. הוא לא ישלה אנשים. הוא יאמר להם אם יש להם סיכוי להצמיח שיער, ואם לא. הוא איש מיוחד".

"איש נפלא, אדם רציני, שהראש שלו עובד כל הזמן, ומאוד מאוד הגון", מאשרת רינה, אחות בכירה בפנסיה (70). אל גונן הגיעה לפני 5-6 שנים עם נשירת שיער מתקדמת.

"אני לא מקרה טיפוסי", היא אומרת, "אני מקבלת תרופה שמזיקה לשיער, וגם את הגיל אסור לשכוח. ובכל זאת, היום הנשירה אצלי היא כמו של אדם רגיל, והשיער שלי כמו של אישה נורמלית בגילי".

וישנה לאה איווניר (65), שהגיעה אל גונן על סף התקרחות מוחלטת, וכעבור שנה של טיפולים יכלה לדווח באושר, ש"השיער קיבל נפח והחורים התמלאו". לאור הצלחתה דרבנה גם את אחותה ובני משפחה נוספים להגיע אל גונן, ו"לכולם התמלא והתחזק השיער, בעיקר לצעירים שבהם".

או ד"ר ע., מרצה לפסיכולוגיה חינוכית (55) שלפחות עשרה רופאי עור, מהטובים שבהם, לא הצליחו לסלק מקרקפתה את פצעי האורטיקריה (סוג של אלרגיה) מהם סבלה מילדות. "היה לי ראש שומני, מלא קשקשים ופצעים צפופים", היא מספרת, "ניסיתי משחות, כדורים ומה לא, עד שהגעתי לגונן והבעיה נעלמה לחלוטין".

את שפרה, עוד מעט בת 70, הביאו הנשירה וההתקרחות מהן סבלה, לכדי דיכאון. "היום", היא אומרת, "אני לא מכירה את עצמי. כשנסעתי לביקור אצל משפחתי בארה"ב, הם היו בטוחים שחבשתי פאה".

פגעתי בול

לא קל לתפוס את שמואל גונן לכמה דקות שיחה. בקליניקה הצנועה שלו, דירת שיכון קטנה על גבול בני-ברק, התור ארוך והביקוש גדול. ובכן, הוא כבר שמע, מסתבר, את כל שבחיו ואת כל הסופרלטיבים שמרעיפים עליו מטופלים מאושרים, ויש לו להוסיף, מסתבר, עשרות סיפורי הצלחה דומים, אלא שהחיסיון הרפואי אוסר עליו לציין שמות ופרטים מזהים, בעיקר כשמדובר בפרסונות ובסלבריטיס שחבים לו את רעמתם.

פעם, אחרי שעלה מפולין, הוא עבד כסבל בנמל אילת וכפועל בניין, כדי לממן את לימודיו באוניברסיטה העברית.

כשסיים כבוגר במדעי הטבע, היה מרצה בטכניון, אחר כך היה ממונה על חקר פרויקטים במשרד החקלאות, ובהמשך שימש כראש פורום טכנולוגי-תעשייתי באוניברסיטת תל אביב.

"הבעיה שלי", הוא מחייך, "שבכל מקום התקדמתי מהר מדי ומיציתי את עצמי". כשהחליט שהוא רוצה להיות עצמאי – זה היה לפני יותר מעשר שנים – חשב, שהנה הוא "הולך לדפוק את העולם", כדבריו. היו לו 50 רעיונות נהדרים למוצרים חדשים, אך כשהבין ש"יותר מדי רעיונות זה כמו חסם בקנה", התמקד בשניים – שלושה בלבד, שענו על שלושת העקרונות שהציב לעצמו: "לא מוצר שמחייב מחקר בסיסי, כי אין לי די כסף לזה; לא מוצר שמיועד להפצה מסחרית, אלא מיועד לצרכן הסופי; מוצר שיש לו שוק ענק, שדי אם הרווח שלי יהיה רק פרומיל ממנו. כיוון שהייתי זה שהקים את החוג להרבולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית, והיה לי ידע בנושא, וכיוון שהייתה לי נשירת שיער חזקה, חשבתי: מדוע לא לאחד את השניים?"

מדוד ושיטתי הוא יצא לדרך. "התחלתי לקרוא את כל הספרות המקצועית על שיער שמצאתי בכל בתי הספר לרפואה בארץ – אל תשכח שאז עוד לא היה אינטרנט. כשקיבלתי, פחות או יותר, תמונה מספקת, עברתי לשלב הבא, שבו ביקשתי ללמוד מהו תהליך ההתקרחות, איך ולמה הוא מתרחש, ומה הם החומרים שיכולים לעצור אותו, אם בכלל. זה היה גישוש באפלה, אבל בסופו של דבר קיבלתי את התשובות שחיפשתי. ואז התחלתי לבדוק ולחפש את אותם צמחים שמכילים את החומרים הרצויים, ומהם בודדתי את אלה שמתאימים לשימוש, ואינם רעילים או גורמים לתופעות לוואי. ואז בניתי מין תשבץ ענק, שרק 5% ממנו היו מלאים, והיתר נשאר ריק. הימרתי ובחרתי בכוון מסוים, והצלחתי. זה היה מאמץ מחשבתי גדול, אבל גם מזל. פגעתי בול". כמעט שלוש שנים עברו מיום שהחל במסע החיפוש שלו, ועד ליום שניסה את התכשיר על קרקפתו המתדלדלת.

בדרכו הארוכה נעזר במרפאות של "בר-אילן" ובמעבדות הטכניון ("את הידע שמרתי קרוב ללב") ספג ממכרים ביטויי ספקנות וזלזול, וניהל מאבקי שליטה עם האישה על המטבח הביתי, שם רקח את התכשיר.

"כשנוכחתי שאצלי זה עובד, הצעתי את התכשיר לידיד, איש עסקים שמקפיד בהופעתו, וגם אצלו זה עבד. אחר כך נתתי גם לאחרים, והם העידו על יעילות, אבל אני עדיין לא הסתפקתי בכך. החלטתי ללכת על מבחן פשוט: אם אנשים יהיו מוכנים לשלם על התכשיר, סימן שהצלחתי". והם שילמו ומשלמים ברצון (ומחיר הגון בהחלט).

רק הגיון פשוט

מאליה מתבקשת השאלה, מדוע אינו מוכר את הפטנט או מפזר זיכיונות, ויושב על החוף בקריביים לספור את הכסף, במקום לטפל בעצמו בפציינטים המשחרים לפתחו. "יכול להיות שאני תמים", הוא עונה, "אבל הגעתי למסקנה, ששירות טוב אני יכול לתת רק באופן אישי. לפני שנה ישבתי במלון בבברלי-הילס וקיבלתי שם לקוחות מכובדים. רופא עור ידוע ביקש לשמש נציג שלי, ודחיתי אותו. לא אחלק זיכיונות רק בשביל כסף. הרי זה מה שמעניין את כולם. אני רוצה לתת שירות, מה גם, שלכל מקרה אני מתאים את התכשיר המתאים למצבו. אם מגיעה אלי נערה מקסימה, בת של רב ידוע, כשהיא כולה קרחת, ואני מצליח להצמיח לה שיער, זה הסיפוק שלי. ויש לי מקרים רבים כאלה". באחרונה, עם זאת, הוא מגלה סימני גמישות: "היות שיותר ויותר אנשים מתחילים לשאול בחשש, מה יהיה אם, חלילה, יקרה לי משהו, ומי יעזור להם אז, התחלתי ללמד את בתי, שהיא כימאית בכירה, ואת בני, שהוא איש היי-טק, את סודות הייצור והטיפול בתכשיר. עכשיו אני יכול להרגיע את המטופלים: אל חשש, הסוד לא ירד איתי לקבר".

שמואל גונן פיתח תכשיר חדש נגד אקנה. "יש היום בשוק תכשירים לא רעים", הוא אומר, "אבל לכולם יש תופעות לוואי, והשימוש בהם כרוך בבדיקות תפקודיות שונות, באופן קבוע. התכשיר שלי מבוסס על צמחים בלבד, וגם הוא נולד מהפעלת הגיון פשוט וחיפוש אחר משהו שפועל בצורה הכי פשוטה. אקנה", הוא מסביר, "נוצרת כתוצאה מעודף ייצור של חלב, שיחד עם צבר של תאים גורמים לדלקת ולסתימה של נקבובית השערה. הלכתי לרופא עור ידוע, לקחתי אצלו שיעורים פרטיים, ואז התחלתי שוב לחפש צמחים שיכולים לענות על שתי הבעיות – הדלקתיות וסתימת הנקבוביות. את המשחה שרקחתי הצעתי לאנשים שסבלו קשה מהבעיה, וזה עבד".

סגירת תפריט
דילוג לתוכן