הנערה שחזרה מן הקרחת

” בגיל 17 וחצי קרה לא.ש. "אסון אסתטי" – היא החלה לאבד את שערה, התקרחה, החלה לחבוש פיאה, התמוטטה – ואז התרחש ה"נס". היא פגשה את שמואל גונן והיום היא שוב מצמחת מחלפות שיער אותנטי משלה “

שם העיתון: לאשה 3 אוגוסט 1992 מאת בתיה מלמד

מה מרגישה נערה בת 17 וחצי, המגלה כי שערה נשר? איך היא מתמודדת עם הבושה, הייאוש, המבטים ברחוב? האם היא מסוגלת להמשיך בשגרה, לאהוב, להיות נאהבת…

זה קרה לא.ש., החושפת את הרגעים האינטימיים ביותר בחייה של אישה צעירה, ששערה נשר וצימח, לאחר שנה של שיברון לב, בזכות תכשיר חדשני.

ספרי מעט על הרקע שלך

אני בת יחידה לאמא מקסימה, אבי נהרג בתאונת דרכים לפני שנולדתי. תמיד הייתה לי עצמאות. אמי, מורה לאנגלית, היא אדם ליברלי ושקט. אני, לעומת זאת, טיפוס שמתפרץ. מגיל צעיר סבלתי מנשירת שיער, וניסיתי להבין מה הסיבה. התופעה הייתה בגדר תעלומה. אף אחד לא יכול להגדיר את הבעיה במדויק…

גויסת לצבא?

לא. בגלל הנשירה. לא האמנתי שהשיער יצמח. הגיוס שלי היה אמור להיות ביולי, ונורא פחדתי שעם הפאה לא אוכל לעשות טירונות. להיות בחדר עם הרבה בנות, להתקלח איתן – זה א נראה לי. בצה"ל הבינו זאת ושיחררו אותי. היום אני קצת מצטערת, כי השיער צמח מהר משציפיתי.

היו לך בעיות חברתיות?

בתקופה של התיכון לא הייתי מעורה בחברה שאיתה למדתי. הייתה לי חברה אחת…

מתי החלה הנשירה הקשה?

לפני שנה. בבקרים הייתי מעבירה את האצבעות על השיער, וביניהן נותרו פלומות שיער. נלחצתי נורא, אבל עדיין לא האמנתי שנשירה יכולה להיות כל כך דרמטית. הכרית שלי הייתה מלאה בשיער ובמקלחת נסתם האביק מרוב שיער שנשר. בשלב מסוים נוכחתי, שהתופעה חורגת מכל מה שיידעתי בעבר… התגלו אצלי קרחות רצחניות, אך עדיין ניתן היה להסתיר אותן.

סיפרת לחברים?

כן. אני אדם מאוד גלוי ופתוח, מספרת על הכול בחופשיות. בשלב מסוים הגיעה הנשירה למצב, שילדים הסתכלו עלי ברחוב וכינו אותי "קרחת". מבוגרים מבליגים. ילדים, לא. התחלתי לצאת מהבית רק כשלא הייתה ברירה. כשהייתי חייבת לצאת, הייתי נכנסת מהר למכונית שלי, נוסעת למקום המסוים, מבצעת את מה שנחוץ וחוזרת הביתה. זה היה ממש נורא ולסביבה היה קשה להתמודד איתי. הייתי מנפצת חפצים, בוכה בלי סוף, מתפרצת על אנשים. על האפשרות לחבוש פאה לא רציתי אפילו לחשוב. אמרתי לעצמי שפאה היא לדתיות או לזקנות, לא לבחורה בת שבע-עשרה…

פנית לטיפול רפואי?

כן. התחלתי לקבל זריקות קורטיזון. אגב, באותו זמן נשר לי גם שיער הגבות, והייתי מציירת אותן.

הטיפול הפיח בך תקווה?

אני רותחת כשאני נזכרת בטיפול, כיוון שהרופא שלי היה כל כך יהיר. הוא הבטיח להצמיח לי את השיער תוך שלושה חודשים. הוא הזריק לי קורטיזון, והמצב החמיר. במהלך חודש אחד של טיפולים הגעתי לפאה נוכרית.

כמה זמן נמשך הטיפול בקורטיזון?

חצי שנה, וללא הועיל. אפילו שערה אחת לא צמחה כתוצאה מהטיפול. כעסתי על הרופא, הידוע מאוד בתחומו. הוא טיפח בי תקוות שווא.

את זוכרת את רגע ההחלטה לחבוש פאה?

הלכתי אז עם כובע זרוק שהיה באופנה. אבל באיזשהו שלב, גם בכובע לא יכולתי להסתפק, כי ראו שמסביב אין שיער. הבנתי שאין לי ברירה, אלא לחבוש פאה. הדיכאון היה נורא עד כדי תחושה שאני לא רוצה להוסיף ולחיות…

לא חשבת על האופציה של קרחת, כמעין פוזה "זרוקה"?

חשבתי ועשיתי. אבל אז היה לי אף גדול יותר, והחלטתי שקרחת לא מתאימה לי…

מה היו המחשבות שליוו אותך בתקופת ההסתגרות?

חשבתי על החיים ועל מה שאנשים עוברים, ואחת ההבנות החשובות ביותר הייתה, שאנשים מקבלים את מה שיש להם כמובן מאליו. מה זה שיער, אחרי הכול? התספורת פחות יפה? הגוון יצא בהיר מדי? כשהכול בסדר, מתרגשים מדברים כאלה, כי מקבלים את השיער כמובן מאליו. לעתים הייתי אומרת לעצמי, שאני מרחמת על עצמי יותר מדי, כי יש אנשים שעברו דברים קשים לאין שעור. לפעמים, כשהרחמים העצמיים שלי היו גואים, הייתי אומרת לעצמי: אנשים ממשיכים לחיות אחרי שעברו טרגדיות איומות. צריך לקבל את הקשיים בפרופורציה. אבל זה לא קל. קיבלתי את איבוד השיער קשה, ואני מעריכה שרוב הנשים היו מקבלות זאת כך. גם גברים, אבל נשים במיוחד…

קיבלת טיפולים רפואיים בנוסף לקורטיזון?

כל מה שהשוק יכול להציע. לאחר שהפסקתי עם הזריקות, ניסיתי בכל פעם מוצר אחר…הרגשתי ששום דבר כבר לא יעזור. ובכל זאת התקשרתי אל שמואל גונן ובאתי אליו. מה שהרשים אותי במיוחד הוא חוסר היומרות שלו. הוא לא הבטיח לי שהמשחה שהמציא תעזור, אבל סיפר לי על מקרים רבים וקשים שבהם היא עזרה.

והשיער צמח במהירות?

תוך ארבעה חודשים. הטיפול עדיין לא הסתיים, אבל קו השיער מתקרב כל הזמן לנקודה הקודמת. בינתיים אני הולכת עם סרט, ואת השיער צבעתי לבלונד משום שיש לזה אפקט של שיער מלא יותר.

תארי את הרגע שבו הורדת את הפאה

היו לי המון חלומות על הרגע הזה. הוא נראה לי מרוחק מאוד, עתידני. ידעתי רק, שהמעבר יהיה מאוד חד. ואז זה קרה. יצאתי מהבית בלי פאה. זה היה בלילה. ירדתי לרחוב, ראיתי אנשים ונבהלתי. ההרגל היה כל כך חזק, שלרגע שכחתי שאני כבר יכולה…קצת כמו להיוולד מחדש.

 
סגירת תפריט
דילוג לתוכן